המילים שחפשת
נמצאות בתוך ספר הקיים בספריה הממוחשבת 'אוצר החכמה'.
להצגת הדף המקורי לחץ כאן



המשפט פייטן כ ו ואמנם הרמב"ם והרי"ף והרא"ש לא הביאו האי דנא למרחיקין מצולת הלג וכתב החת"ס שו"ת חו"מ סע"ט ל"ה דש הטעם לסובדם למאי למשני בגמרא לחדי קמלחינן למיניה לא מסייען לר"ה אבל לקושטא למילתא בדיתא כר"ה וטון לאנן ל"פ כר"ה נמצא לאף טהט סייארא ל"מ מעכב וכ"ה במאיד שם אבל כתב שם בחתם סופר לכל הפוסקים חולקין על זה וס"ל דהט סייארא לכולי עלמא מצי מעכב והט פסקינן ועיין בשו"ת טת אפרים חו"מ סכ"ז שכתב להד"ף והרמב"ס סובדס ללבתר למשני בגמרא לתנאי היא מציגו ליקום הברייתא כרשב"ג כנז וגם באורים גלולים לימוד קצז כתב להד"ף והרמב"ס סבד למאי לאמרינן בגמרא שאני לגיס דהט סייארא היינו בצירוף סברת ר"ה ואס כן טון לל"פ כסברת ר"ה אם כן טהט סייארא לחול ל"מ מעכב ועיין שם למשמע לנקיט כן אולם סוגיין לעלמא בלבד הפוסקים קלמונים ואחרונים לנקטו להלכה לטהט סייארא מצי מעכב ואפשר לומר למה שהשמיטו הד"ף והרמב"ס לין זה שהוא נכלל בהלכה אחרת לכמה פירושים כדלהלן בפב וטותר לסי הרמב"ן להיינו שכבר קנה הצייל הלגים להוה משנה שאינה צריכה טון שה"ז בכלל לא תגזול אבן תיא לכאורה ל"ש ממנינו להרי נשתנה מה צורת הדבר מזמנים הקלמונים שהיה לכל מבד פרטיות נפרל לכמה לבדם ומסיככמבואר בב"ב י"א ע"ב וברמב"ם פ"ה משכנים הלט"ו